"זהו מצב מחפיר בגיל מבוגר להסתפק ב 1,500 ₪ לחודש. זה לא הוגן, לא צודק ופוגע בשמה של מדינת ישראל".אסירי-ציון שישבו בכלא הרוסי על פעילות יהודית וציונית, זכו עד היום ל(מעט) הטבות כלכליות בארץ. היום מצטרפים גם מסורבי-עליה שלא הגיעו לכלא הרוסי, לסיביר או למחנות העבודה, לדרישה שמדינת ישראל תכיר בשנות "שליחותם" ברוסיה ועל שנות הסבל כוותק פנסיוני
בברית המועצות לשעבר היו בשנות השבעים אלפים שביקשו אשרת יציאה לישראל – וסורבו. מרגע זה הם פוטרו מעבודתם, נזרקו מהאוניברסיטאות בהן למדו, נשללו מהם תעודות מקצועיות ותארים אקדמיים – ונמנעה מהם ומבני משפחותיהם האפשרות לעבוד בעבודה מוסדרת. כתוצאה מכך הם נאלצו, במשך שנים, לעבוד בעבודות מזדמנות, לחיות בעוני, וללא ודאות מתי תסתיים תקופת הסירוב ויתאפשר להם לממש את חלומם ולעלות לארץ.
בדומה לאסירי-ציון, מסורבי העלייה עסקו בפעילות ציונית, לימודי יהדות ועברית. אך הם לא נתפסו ע"י השלטונות, לא הוכנסו לכלא, לא נשלחו לסיביר או למחנות-עבודה, ושמותיהם לא התפרסמו במערב ובישראל. ככאלו – לא הוכרו עד-כה שנות הסבל הרבות שעברו בגלל פעילותם הציונית. היום מתברר להם שלא צברו די שנות פנסיה מאז הגיעו לארץ – והם נאלצים לחיות מקצבה נמוכה במיוחד. "אנחנו לא אשמים שלא היינו כאן", הם אומרים היום בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. "רצינו לעלות, עודדנו אחרים לעלות - וסבלנו בשל כך. יש מקום שמדינת ישראל תכיר בוותק שלנו כ"שליחיה" לפנסיה".
את הדיון היום בכנסת יזמה יו"ר הוועדה ח"כ ליה שמטוב (ישראל ביתנו), בת למשפחה מסורבת בעצמה. שמטוב פועלת מזה כשנה בוועדה מול משרדי הקליטה והאוצר להכרה זו, אך עד היום טרם הוסדר הנושא. בישיבה השיב לה מנכ"ל משרד הקליטה כי לבקשתה עובדים עדיין על פיתרון ודרושה מעט סבלנות. שמטוב ציינה כי "מדובר בחוב מוסרי של החברה הישראלית לבניה שסיפור גבורתם הוא עדות מוחשית וחיה לגחלת היהדות שלחשה בלבבות. ניצחונם הוא נצחונו של העם היהודי כולו – ומשמש תקווה ומופת לנוער ולמבוגרים".
אסיר ציון הרב יוסף מנדלביץ', גילה לוועדה כי אין הבדל משמעותי בין פעילי עליה לאסירי ציון, וכי גם להם אין מכירים בפנסיה על השנים שישבו בכלא.
ח"כ מרינה סולודקין (קדימה) הגישה כבר הצעת חוק, שלכל אסיר ציון תינתן תוספת לפנסיה על כל שנה שישב בכלא. לדבריה, החוק עדיין מתעכב שישה חודשים בממשלה, למרות שמדובר בחוב ובחוק מוסרי. "לצערי, בארץ מבינים רק את שפת ההפגנות", טענה סולודקין והצהירה כי בעוד שבועיים יעלה החוק להצבעה במליאת הכנסת – גם ללא הסכמת הממשלה. היא הדגישה כי זהו שלב ראשון לקראת הכללת מסורבי עלייה בחוק
הרב אליהו אסאס, ממסורבי-העלייה אמר כי "היינו שליחים של העם והמדינה בברה"מ, למרות שלא חתמנו איתה על הסכם רשמי. היינו פעילים, לימדנו תורה, עברית ויהדות בסתר. זהו מצב מחפיר בגיל מבוגר להסתפק ב 1,500 ₪ לחודש. זה לא הוגן, לא צודק ופוגע בשמה של מדינת ישראל. כל יום שעובר – לא חוזר".
ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי) אמר נרגש כי "הגיבורים היושבים כאן הם הפנתיאון של עם ישראל. אני מסופק אם הנבחרים שבסיירות הצבאיות שלנו – היו עושים מה שאתם עשיתם שם".
הדיון בוועדה, היה חלק מיום הוקרה של הכנסת לאלפי מסורבי העלייה, וכלל גם טקס חגיגי באודיטוריום בהשתתפות יו"ר הכנסת ושרי הקליטה, התיירות והתפוצות, תערוכה מבית התפוצות, ומופע זמר .
בדיון הועלתה גם הדרישה להכניס לתוכניות הלימודים בארץ, את פרשת שמונה-עשרה המשפחות מגרוזיה, שבשנת 67' פנו לראשונה, בצעד חריג ונדיר בדרישה לעלות לישראל. המשפחות, בהנהגת שבתי אלהשווילי, שלחו מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו"ם. המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של קבוצת יהודים סובייטים לעלייה לישראל, והדבר גרם למערכה אינטנסיבית של ממשלת ישראל והעולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי ברית המועצות. מכתב שני נשלח למזכ"ל האו"ם, דרך גולדה מאיר, אז ראש ממשלת ישראל. המכתבים, ומאבקם של יהודי גרוזיה, הוביל לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה-70 החלה עלייה מסיבית לישראל.
מקור הכתבה: אתר ערוץ 7
בברית המועצות לשעבר היו בשנות השבעים אלפים שביקשו אשרת יציאה לישראל – וסורבו. מרגע זה הם פוטרו מעבודתם, נזרקו מהאוניברסיטאות בהן למדו, נשללו מהם תעודות מקצועיות ותארים אקדמיים – ונמנעה מהם ומבני משפחותיהם האפשרות לעבוד בעבודה מוסדרת. כתוצאה מכך הם נאלצו, במשך שנים, לעבוד בעבודות מזדמנות, לחיות בעוני, וללא ודאות מתי תסתיים תקופת הסירוב ויתאפשר להם לממש את חלומם ולעלות לארץ.
בדומה לאסירי-ציון, מסורבי העלייה עסקו בפעילות ציונית, לימודי יהדות ועברית. אך הם לא נתפסו ע"י השלטונות, לא הוכנסו לכלא, לא נשלחו לסיביר או למחנות-עבודה, ושמותיהם לא התפרסמו במערב ובישראל. ככאלו – לא הוכרו עד-כה שנות הסבל הרבות שעברו בגלל פעילותם הציונית. היום מתברר להם שלא צברו די שנות פנסיה מאז הגיעו לארץ – והם נאלצים לחיות מקצבה נמוכה במיוחד. "אנחנו לא אשמים שלא היינו כאן", הם אומרים היום בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. "רצינו לעלות, עודדנו אחרים לעלות - וסבלנו בשל כך. יש מקום שמדינת ישראל תכיר בוותק שלנו כ"שליחיה" לפנסיה".
את הדיון היום בכנסת יזמה יו"ר הוועדה ח"כ ליה שמטוב (ישראל ביתנו), בת למשפחה מסורבת בעצמה. שמטוב פועלת מזה כשנה בוועדה מול משרדי הקליטה והאוצר להכרה זו, אך עד היום טרם הוסדר הנושא. בישיבה השיב לה מנכ"ל משרד הקליטה כי לבקשתה עובדים עדיין על פיתרון ודרושה מעט סבלנות. שמטוב ציינה כי "מדובר בחוב מוסרי של החברה הישראלית לבניה שסיפור גבורתם הוא עדות מוחשית וחיה לגחלת היהדות שלחשה בלבבות. ניצחונם הוא נצחונו של העם היהודי כולו – ומשמש תקווה ומופת לנוער ולמבוגרים".
אסיר ציון הרב יוסף מנדלביץ', גילה לוועדה כי אין הבדל משמעותי בין פעילי עליה לאסירי ציון, וכי גם להם אין מכירים בפנסיה על השנים שישבו בכלא.
ח"כ מרינה סולודקין (קדימה) הגישה כבר הצעת חוק, שלכל אסיר ציון תינתן תוספת לפנסיה על כל שנה שישב בכלא. לדבריה, החוק עדיין מתעכב שישה חודשים בממשלה, למרות שמדובר בחוב ובחוק מוסרי. "לצערי, בארץ מבינים רק את שפת ההפגנות", טענה סולודקין והצהירה כי בעוד שבועיים יעלה החוק להצבעה במליאת הכנסת – גם ללא הסכמת הממשלה. היא הדגישה כי זהו שלב ראשון לקראת הכללת מסורבי עלייה בחוק
הרב אליהו אסאס, ממסורבי-העלייה אמר כי "היינו שליחים של העם והמדינה בברה"מ, למרות שלא חתמנו איתה על הסכם רשמי. היינו פעילים, לימדנו תורה, עברית ויהדות בסתר. זהו מצב מחפיר בגיל מבוגר להסתפק ב 1,500 ₪ לחודש. זה לא הוגן, לא צודק ופוגע בשמה של מדינת ישראל. כל יום שעובר – לא חוזר".
ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי) אמר נרגש כי "הגיבורים היושבים כאן הם הפנתיאון של עם ישראל. אני מסופק אם הנבחרים שבסיירות הצבאיות שלנו – היו עושים מה שאתם עשיתם שם".
הדיון בוועדה, היה חלק מיום הוקרה של הכנסת לאלפי מסורבי העלייה, וכלל גם טקס חגיגי באודיטוריום בהשתתפות יו"ר הכנסת ושרי הקליטה, התיירות והתפוצות, תערוכה מבית התפוצות, ומופע זמר .
בדיון הועלתה גם הדרישה להכניס לתוכניות הלימודים בארץ, את פרשת שמונה-עשרה המשפחות מגרוזיה, שבשנת 67' פנו לראשונה, בצעד חריג ונדיר בדרישה לעלות לישראל. המשפחות, בהנהגת שבתי אלהשווילי, שלחו מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו"ם. המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של קבוצת יהודים סובייטים לעלייה לישראל, והדבר גרם למערכה אינטנסיבית של ממשלת ישראל והעולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי ברית המועצות. מכתב שני נשלח למזכ"ל האו"ם, דרך גולדה מאיר, אז ראש ממשלת ישראל. המכתבים, ומאבקם של יהודי גרוזיה, הוביל לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה-70 החלה עלייה מסיבית לישראל.
מקור הכתבה: אתר ערוץ 7
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה